<h1>ספר מצות זמניות הלכ' סוכה שער שמיני</h1>
<h2>דף מז.</h2>
במה שמיוחד בו יום שמיני עצרת. דע, יאמצך האל ית', חובת הסוכה היא ביום שמיני עצרת מפני שהוא ספק שביעי כמו שבעת ימי החג לכל משפטיו לאכילה לשתייה ולישן בה, זולתי שלא יברך עליה. והוא מה שאמרו והילכתא יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן. והטעם בזה, כי אם נברך אקב"ו לישב בסוכה ונאמר בקידוש ובתפלה את יום חג שמיני עצרת הזה יהיה בזה מחלוקת, כי אינו ראוי שנעשה יום אחד בעצמו שביעי לענין סוכה כאילו הוא חול ונקראהו קדש לענין י"ט ונבוא להקל בי"ט. ועוד כי אינו ראוי לברך על הספק כדי שלא נוציא ש"ש לבטלה. וצריך לפנות הסוכה מן המצע שבה אחרי שעת המנחה ויביא בה הכלים שאכלו בהם. והעיקר בזה להיות אות על פסול הסוכה ולהראות שכבר נגמר זמן חיובה. והוא מה שאמרו [מ"ח ע"א] סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה.
<h2>דף מז:</h2>
והתפלה בה קדוש כמו שני ימים הראשונים בחילוף השם, שיאמר במקום "את יום חג הסוכות" "את יום חג שמיני עצרת". ויאמר עוד שהחיינו. והוא מה שאמרו רב נחמן אמר זמן אומרו בשמיני של חג רב ששת אמר אין אומר זמן בשמיני של חג והילכתא אומר זמן בשמיני של חג, תניא כותיה דרב נחמן שמיני פז"ר קש"ב, פ' פייס בפני עצמו, ז' זמן בפני עצמו, ר' רגל בפני עצמו, ק' קרבן בפ"ע, ש' שיר בפ"ע, ב' ברכה בפ"ע. ופירוש זה פייס. כי הכהנים היו מטילים גורלות בו על הקרבן, מה שלא היו עושין זה בפרי החג, אבל היו עליהם העשרים וארבעה משמרות, כמו שהוא לשון המשנה בתלמוד סוכה [נ"ה ע"ב]. זמן שהחיינו. רגל, לענין האבל כאומרם [מו"ק כ"ד ע"ב] יום א' לפני החג וחג ושמיני עצרת הרי כאן עשרים ואחד [יום] לענין שלשים. שיר, שבכל יום מימי החג יאמרו הלויים על הקרבן שיר מיוחד לאותו היום. וזכרו זה בפרק החליל [נ"ה ע"א]. ובשמיני עצרת היה השיר זולתי האחרים. והפרשה כל בכור, ויקרא אותה עם חמשה אנשים, ועם המפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם. וההפטרה ויהי ככלות שלמה, והפרק ביצה שנולדה בי"ט. ויזכור הגשם בתפלת המוספין [תענית ב' ע"א]. והיום השני, והוא י"ט אחרון של חג הנקרא יום שמחת תורה, כמו היום הראשון בכל הסדר. אלא בקריאת התורה שנהגו ב"א להשלים בו התורה. ועל כן נקרא יום ש"ת מפני שהוא יום סיום התורה [מגילה ל"א ע"א]. ויתחיל תיכף סיומה פרשת בראשית, וזה להראות חריצות והשתדלות רצוא ושוב בקריאת התורה ושלא נניח אותה בסיימנו אותה. ושלא נדמה שהיתה עלינו כמשוי שנשליכהו מעל גבינו להקל ממנו. ובקריאת התורה באותו היום [יש] סברות ודיעות חלוקות במקומות רבים. ומה שנהגו אנשי דורנו זה, שיוציא ש"ץ שלשה ס"ת, וקורא בראשון פרשת וזאת הברכה עם חמשה אנשים וקורא עם הרביעי מהם עד "ומשפטיו עם ישראל" או עד "על במותימו תדרוך". וחוזר עם החמישי שהוא המסיים. ויתחיל מן וזאת הברכה וקורא עמו כל הפרשה כולה עד "לעיני כל ישראל". ואחר כך יקרא בספר השני עם המתחיל מבראשית עד "אשר ברא אלהים לעשות". וקורא בספר השלישי עם המפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם. וההפטרה ויהי אחרי מות משה עבד י"י. והפרק הכל חייבין בראייה.
